קטגוריה: כללי

הזוג נשוי תחת החופה ומסמן את ביתם החדש יחד. הזמנות לחתונה מאפשרות להכין את החופה מפיסת בד אוה חומר אחר המחובר לארבעה קטבים, או מטלית ענקית (טלית) המוחזקת על בני הזוג על ידי ארבעה בני משפחה או חברים. הזוג החתונה מלווה בשתי קבוצות ההורים והם מצטרפים לזוג החתונות תחת החופה. בחתונות יהודיות אורתודוכסיות, הכלה מלווה לחופה על ידי שתי האימהות, והחתן מלווה לחופה על ידי שני האבות. שבע ברכות נאמרות, מברכות את החתן והכלה ואת ביתם החדש. הזוג לוגם כוס יין מכוס קידוש. החתן ינפץ כוס יין ברגלו הימנית, לכאורה לזכר חורבן בית שני. בחתונות יהודיות רפורמיות החתן והכלה יכולים לרסק יחד את כוס היין. בחתונות מסוימות, בני הזוג עשויים להצהיר שכל אחד מהם מתקדש לרעהו, לחזור על נדרים אחרים ומחליף טבעות. בחתונות יהודיות אורתודוכסיות הכלה לא מדברת תחת החופה ורק היא מקבלת טבעת. אישורי הגעה לחתונה מאפשרים לחתן מדקלם את “Harei at mekudeshet li k’dat משה וישראל” – “הנה אתה [כך] התקדש לי על פי חוק משה וישראל” כשהוא מניח את הטבעת על אצבע ידה הימנית של הכלה. שתיקת הכלה וקבלת הטבעת מסמנים את הסכמתה לנישואין. חלק זה של הטקס נקרא קידושין. מתן החתן חפץ בעל ערך לכלה נחוץ בכדי שהחתונה תקפה. בחתונות שוויוניות יותר, הכלה מגיבה בעל פה, ולעתים קרובות נותנת לחתן טבעת בתמורה. תגובה נפוצה היא “ani l’dodi, v’dodi li” (אני של אהובי, אהובי הוא שלי) בכמה חתונות אורתודוכסיות החתן אומר אז: “אם אשכחך, ירושלים, מיכאל שלי תשכח את המיומנות שלה. מי ייתן ולשוני תידבק לגג פי. אם אני לא זוכר אותך, אם אני לא מחשיב את ירושלים לשמחתי הגבוהה ביותר. ” הטקס מסתיים בכך שהחתן שובר כוס מתחת לרגליו. בני הזוג מבלים את רגעיהם הראשונים כגבר ואישה בהסתגרות (מלבד אורחי החתונה, ובלי שאף אדם אחר נוכח בהם). כמובן שא ישנו ילד שחוגג את בר מצווה שלו אז חשוב מאוד לחלק הזמנות לבר מצווה איחוד צ’דר זה – “חדר ההסתגרות (או ‘האחדות’)” מחזק מבחינה הלכתית את קשר הנישואין מכיוון שאסור על יהודים אורתודוכסים להתבודד עם אדם שאינו קשור מהמין השני.